יום חמישי, 19 במאי 2011

ביום שבו ארה"ב פשטה רגל (ויד) / כך נכתבת היסטוריה לנגד עינינו

הקדמה קצרה

כתושבי המזרח התיכון, התרגלנו כבר מזמן לכך שכותרת רודפת כותרת ואירוע רודף אירוע. 

עם זאת, אפילו בסטנדרטים המזרח-תיכוניים שלנו, החודשים האחרונים נחשבים ללא ספק לסוערים במיוחד, כשכל אחד מאיתנו מקבל הזדמנות להיות עד לאירועים פוליטיים וחברתיים שמערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה שאנחנו חיים בה.

באותה עת, גם העולם הכלכלי שסביבנו הולך ומשתנה בקצב מהיר.

מה שהחל בשנת 2007 עם משבר הסאב-פריים ז"ל בארה"ב, הפך במהרה למשבר אשראי כלל עולמי שהביא לפשיטת רגל מוחלטת של מדינות שנחשבו עד אותו רגע יציבות ואמינות, חלק מהעולם הכלכלי החדש, עתיד הכלכלה המודרנית.

בסופו של דבר, נאלצו מדינות ה-G7 (ובראשן צרפת וגרמניה) להלוות מאות מיליארדי יורו למדינות ה-PIGS - פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד, שפשטו רגל בזו אחר זו. לולא היו עושות זאת, היה מסתיים כל העניין, כנראה, בפשיטת רגל מוחלטת של גוש היורו כולו.

רק כדי לסבר את האוזן ולהמחיש את חומרת המשבר, שימו לב להיקף תכניות החילוץ שהוענקו למדינות שכשלו. המספרים ללא ספק מדהימים ומדברים בעד עצמם:
                                                       פורטוגל - 78 מיליארד יורו
                                                       אירלנד - 85 מיליארד יורו
                                                       יוון - 155 (!) מיליארד יורו
                                                       ספרד - 250 (!!!) מיליארד יורו

האם אנו עומדים בפני עידן חדש שבו מי שנחשבת (בינתיים) למעצמה הכלכלית החזקה בעולם - ארה"ב - עומדת גם היא להכריז על חדלות פירעון? 


איך אפשר, בכלל, להעריך את הסיכון שמדינה תפשוט רגל?

נניח שהיו מבקשים מכם לנסות "למדוד" עד כמה מצבכם הכלכלי טוב (או רע), ועד כמה אתם מסוגלים להחזיר את החובות שלכם (השיקים שפיזרתם או המשכנתא שלכם).

אחת הדרכים לעשות זאת כדי לקבל הערכה כללית, היא להשוות בין סכום ההכנסות שלכם (מה שאתם "מייצרים" בפעילות השוטפת שלכם), לסכום שאותו אתם חייבים לגורמים השונים.

בשיטה הזו אנחנו יכולים לומר בכלליות, אבל גם בוודאות גבוהה ש:
- אם אתם "מייצרים" הרבה לעומת החובות שלכם, יש סיכוי גבוה שתוכלו לעמוד בהחזר החובות שלכם.
- לעומת זאת, אם אתם חייבים הרבה, אבל "מייצרים" מעט, יהיה לכם הרבה יותר קשה להחזיר את החובות שלכם, פשוט כי לא יהיה לכם מאיפה.


את אותה שיטת הערכה בדיוק, מקובל להפעיל גם על מדינות כדי להעריך את המצב הכלכלי שלהן, ואת הסיכוי שהן יוכלו לעמוד בהחזר החובות שלהן.

מה שמיוצר במדינה בפרק זמן נתון (בד"כ שנה), נקרא תמ"ג - תוצר מקומי גולמי (GDP - gross domestic product).

סך כל החובות של המדינה לגורמים חיצוניים, נקרא חוב חיצוני - External debt.


לסיכום החלק הזה: ממש כמו לגבי כל אחד מאיתנו, היחס שבין החוב החיצוני של מדינה, לתמ"ג שלה (כמה שהיא מייצרת), יכול ללמד - לפחות באופן כללי - על הסיכוי שלמדינה יהיה בכלל מאיפה להחזיר את החובות שלה.


האם פשיטת רגל של ארה"ב היא תרחיש אפשרי?

הנה שני נתונים על הכלכלה האמריקאית, מתוך ה-CIA World Factbook:

1. התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג - שווי כל המוצרים, הסחורות והשירותים) שיוצרו בארה"ב בשנת 2010 עמד על 14.72 טריליון דולר.

2. החוב הלאומי החיצוני של ארה"ב - סך כל הכסף שממשלת ארה"ב צריכה לשלם למלווים שלה ברחבי העולם - עמד בסוף שנת 2010 על 14 טריליון דולר. מאז, החוב כבר תפח והגיע ל-14.2 טריליון, והוא ממשיך ותופח בכך יום שעובר.

לפי נתונים אלה, היחס בין התמ"ג של ארה"ב לבין החוב החיצוני שלה עומד כיום על כ-97%. מצב סביר, לכאורה, כיוון שהתוצר עדיין גדול יותר מהחוב.

בפועל, המשק האמריקאי ניצב בפני שתי בעיות, שכל אחת בפני עצמה מספיקה בכדי להביא אותו לחדלות פירעון.


בעייה לטווח הקצר - הגבלת תיקרת החוב האמריקאי

החוק האמריקאי מגביל (ובצדק) את סכום החוב שהמדינה רשאית לקחת על עצמה. כיום, סכום החוב המותר הוא 14.29 טריליון דולר בלבד.

נכון לכתיבת שורות אלה, מדובר בעניין של ימים בודדים עד שהחוב בפועל יגיע לתיקרה המותרת.

מרגע שזה יקרה, אם זה יקרה, ייאסר על המימשל להוציא כספים נוספים כגון תשלומים לספקים, תשלומים ל"ביטוח הלאומי" האמריקאי (Social security), תשלום למשקיעים ולמלווים בשוק ההון וכו'.

האם מישהו מסוגל לדמיין מה יהיו ההשלכות של מצב שבו ממשלת ארה"ב לא מחזירה חובות ולא עומדת בתשלום האג"חים שלה עצמה על שוק ההון העולמי?  

ומה יהיו ההשלכות של זה על מאות אלפי הספקים שאיתם עובדת ממשלת ארה"ב?   כמה מהם ייכנסו לחובות משל עצמם, יפטרו עובדים ובסופו של דבר יפשטו רגל בעקבות כך?


נשמע לכם מוגזם, הזוי ומופרך?


שימו לב לדבריו של טימותי גייתנר - שר האוצר של ארה"ב:

"אי-העלאת תקרת החוב הנוכחית תאלץ את ארה"ב לחדול מפירעון התחייבויות כמו תשלומים לאנשי הצבא, לאזרחים, למשקיעים ולעסקים. זה יהיה אירוע ללא תקדים בתולדות ארה"ב. חדלות פירעון תסב נזק קטסטרופלי ונרחב לכלכלתנו, תנמיך משמעותית את הצמיחה ותגביר את האבטלה".

אגב, טימותי גייתנר ממש לא לבד בעניין הזה.

דברים ברוח דומה נשמעו גם מג'פרי רוזנברג - אסטרטג האשראי של בנק אוף אמריקה, ומביל גרוס - מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם.

פיתרון זמני לבעייה הזו, יינתן מן הסתם כבר בשבוע הקרוב, כשהקונגרס האמריקאי ייאלץ - בלית ברירה ונגד רצונו - לשנות את החוק ולהעלות את תיקרת החוב המופיעה בו.

קשה לומר כמה זמן זה יחזיק מעמד, אך כבר כיום ברור לחלוטין שמדובר בפיתרון קלוש וזמני, שיחזיק מעמד עד הפעם הבאה שהחוב בפועל יגיע לתיקרה המותרת, ומה אז?


בעייה לטווח הארוך - התפתחות החוב האמריקאי לאורך שנים

הבעיה השנייה שאיתה על האמריקאים להתמודד, קשה הרבה יותר לפיתרון.

כשאנו מחלקים את סכום התמ"ג של מדינה, בסכום החוב החיצוני שלה, אנו יכולים ללמוד מכך על תרומתו של כל דולר חוב, לתמ"ג של אותה מדינה.  

השאיפה היא כמובן שכל דולר אחד שמתווסף לחוב, יגדיל ביותר מדולר את התוצר. אם זה לא קורה, המשמעות היא שהמדינה צוברת עוד ועוד חובות, אבל החובות האלה לא עוזרים למדינה "לייצר" יותר, ובסופו של דבר היא עלולה להישאר עם חובות אינסופיים שאין להם שום מקור החזר.

החוב הממשלתי האמריקאי נמצא במגמת עלייה עשרות שנים, ובקצב מהיר הרבה יותר מהעלייה בתוצר המקומי (התמ"ג) שלהם.

המשמעות פשוטה - בעבר, כל דולר שהתווסף לחוב, הביא לעלייה של יותר מדולר בתוצר המקומי. עם השנים, טריליוני הדולרים שממשלת ארה"ב גייסה ולוותה מגורמים שונים, אינם מצליחים יותר לגרום לעלייה בתוצר האמריקאי, או ליתר דיוק - כבר כמעט אינם משפיעים עליו בכלל. 

שימו לב לגרף המדהים הבא, שמראה את התרומה של כל דולר חוב לתמ"ג האמריקאי לאורך השנים:



התרומה של כל דולר חוב לתמ"ג בארה"ב / קרדיט: ירון שקדי, אתר דה-מרקר

כפי שניתן לראות בבירור, ככל שעוברות השנים, התרומה של החוב שממשלת ארה"ב לוקחת על עצמה, למה שהאמריקאים מצליחים "לייצר" - הולכת ויורדת (או צונחת, ליתר דיוק).

לפי תחזיות של משרד האוצר האמריקאי, עד שנת 2015 החוב של ממשלת ארה"ב צפוי עוד לעלות ולהגיע ל-20 טריליון דולר ב-2015.

ובמילים פשוטות יותר - החוב של ארה"ב גדל במאה אלף דולר בכל שנייה שעוברת. מישהו מסוגל לתפוס את הסכום העצום הזה?

אם זה יימשך כך, נראה שחדלות פירעון של ממשלת ארה"ב היא מצב בלתי נמנע. שימו לב לדבריו של פול קרוגמן, כלכלן וחתן פרס נובל:
"בסופו של דבר, ארה"ב תיאלץ להגיע למצב של חדלות פירעון, בדרך זו או אחרת, על חלק כזה או אחר מחובותיה."

בעקבות כל זאת, גם חברת דירוג האשראי הבינלאומית - סטנדרד אנד פור'ס (S&P) - הורידה באפריל 2011 את תחזית דירוג האשראי של ארה"ב מדרגת "יציב" לדרגה "שלילית".


סיכום התחזית (הלא) אופטימית
אין לי ספק שממשלת ארה"ב, אנשי משרד האוצר האמריקאי והבנק הפדרלי מכירים את נתוני החוב הממשלתי והתמ"ג האמריקאי טוב יותר ממני.

אין לי ספק בכך שהם גם מומחים גדולים ממני למאקרו כלכלה וניהול יציבות המדינה וברור לי בהחלט שהם עוסקים יום ולילה במציאת פיתרונות, תכניות ומהלכים שיוכלו להוציא את ארה"ב מהתחזיות הקודרות הללו.

ובכל זאת, האם ייתכן שיום אחד יחליט מישהו שהוא מפסיק להלוות כסף לאמריקאים - ממשלת יפן, למשל, שרק לה לבדה חייבת ממשלת ארה"ב 6 טריליון דולר?...

ואם זה יקרה, באיזה מצב נהיה אנחנו, ושאר מדינות העולם ביום שלאחר מכן?


ומשפט סיום - בנימה אישית
כל מי שגדל לאמא ממוצא יהודי, יודע ש"כסף לא גדל על העצים".
                         האם יש סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שבארה"ב זה עובד אחרת?

אישית, אני מקווה מאוד שכן.  ואתם?


יניב טילינגר     Yaniv Tillinger

אהבתם? 
פרגנו ב-"Like", או שתפו את הפוסט בעזרת כפתורי השיתוף שלמטה.

תגובה 1:

  1. הכל יכול ליהות... ראינו לאחרונה את ה"משחק" בין הדמוקרטים והרפובליקנים שהוביל ללא כל ספק קרוב מאוד להתמוטטות הכלכלה האמריקאית. יודע דבר אומרים שניצלנו עד ינואר 2015 !

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.